המרכז המדיני לישראל

למדינה יהודית דמוקרטית (ע"ר)

The Israel Policy Center

הצעת חקיקה בענין מינוי שופטים בישראל

יצחק קליין *

משה קופל

עיקרי ההצעה

· מינוי שופט טעון אישור מליאת הכנסת בהצבעה חשאית, עם אפשרות לשימוע פומבי בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

· מספר שופטי בית המשפט העליון יוגדל ל-23, וימונו שופטים חדשים בשיטה החדשה.  הגדלת בית המשפט העליון חיוני בכל מקרה כדי להאיץ את הטיפול בתיקים הרבים התלויים ועומדים .

· בעניין הבא לפני בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון ימנה שופט אחד להרכב השופטים הדן באותו עניין, בשל מומחיותו של אותו שופט בנושא הנידון.  יתר חברי ההרכב ייבחרו בהגרלה .

תוכן דברים

1. מבוא:  בתי משפט בדמוקרטיה וההצעה לשנות דרך מינוי השופטים בישראל              1

2.  עיקרי ההצעה                                                                                                 3

3.  הצעת חקיקה בענין מינוי שופטים בישראל                                                           5

            דברי הסבר כלליים                                                                                   5         

            נוסח החוק הקיים והצעות לשינוי, עם דברי הסבר צמודים                               6

4.  על "המרכז המדיני לישראל"                                                                             12

*למידע נוסף נא להתקשר:  055-743391

הוצאת "המרכז המדיני לישראל" (ע"ר)

ירושלים

© 2003 המרכז המדיני לישראל.

כל הזכויות שמורות

Published by the Israel Policy Center

Jerusalem, Israel.

© 2003 The Israel Policy Center.

All Rights Reserved

מבוא:  בתי משפט בדמוקרטיה

וההצעה לשנות דרך מינוי השופטים בישראל

            מערכת המשפט בישראל ויחסיה עם רשויות השלטון האחרות והציבור, הפכו לנושא טעון בציבוריות הישראלית.  זה עשרים שנה שבית המשפט העליון נוקט במידה הולכת ומתרחבת של אקטיביזם שיפוטי, במטרה—שמצאה ביטוח בפסקי-דין ומאמרים רבים—לחולל מהפיכה חוקתית בישראל, לפעמים תוך שיתוף בעולה עם המחוקק, לרוב בלעדיו ובלי לקבל אישור לכך מהציבור הרחב או מנבחריו.

הדמוקרטיה מבוססת על האמונה היסודית, כי הציבור רשאי לבחור את הערכים לפיהם ינהל את חייו המשותפים, לא פחות מאשר את האישים שימשלו בהם ויאכפו את החוק והערכים הגלומים בו.  מוסד ממשלתי המשתמש בסמכויות השלטון, באופן הנוגד את התפיסה הערכית של רוב הציבור או של חלק גדול ממנה, פוגע במוניטין של המשטר הדמוקרטי ועלול לערער את יציבותה.  הדבר נובע הן מעצם ההתעלמות מרצונות ורגשות הציבור, והן מהניגוד בין ערכי הציבור לבין הערכים הבאים לידי ביטוי במעשיה של המנגנון הממשלתי.  הדבר נכון לגבי הרשות השופטת לא פחות מאשר לגבי רשויות אחרות המפעילות את סמכות השלטון.

            בתי משפט חייבים להפעיל את סמכותם ללא מורא או תלות.  זאת הסיבה שברוב המדינות הדמוקרטיות שופטים נהנים מקביעות בתפקידם ובשכרם.  ואולם אין זאת אומרת כי מערכת המשפט רשאית לפעול ללא בקרה; בדמוקרטיה, איו מעניקים סמכות למוסד או לאיש ללא בקרה הולמת.  בכל הדמוקרטיות החשובות, תפקיד מכריע במינוי שופטים, ובמיוחד שופטי הערכאות החשובות ביותר, ניתן לנבחרי ציבור, המייצגים את הריבון-העם.

            מאז מחצית המאה האחרונה, בתי המשפט במדינות דמוקרטיות אחרות מוסיפים לסמכויותיהם.  הערכאות הגבוהות במדינות רבות הפכו להיות מקום בו קובעים ערכים ציבוריים, הנורמות לפיהם יתנהלו חיי הציבור.  בד בבד, מתהדק הפיקוח שגורמים פוליטיים, נבחרי הציבור, מפעילים על תהליך מינוי השופטים.  אחרי מלחמת העולם השנייה, שלוש מדינות אירופאיות גדולות, צרפת, איטליה וגרמניה, השתחררו מעולם של משטרים רודניים.  בכולם כוננו ערכאות עליונות חדשות, קרי, בתי משפט לחוקה, כאשר מינויי שופטים לערכאות אלו נתונים כולם או רובם בידי הרשות המחוקקת והנשיאות.  בארה"ב, הזכות למינוי כל השופטים הפדרלים מעולם היתה מופקדת בידי הרשות המבצעת, אך כל מינוי חייב לקבל את אישור הסינט, הבית העליון של הרשות המחוקקת.

            לא כך פני הדברים בישראל.  סמכויות מערכת המשפט גדלו במקביל למתרחש במדינות אחרות, אך בקרת נבחרי העם על גופים בעלי-עצמה אלה כמעט ואינו קיים.  מאז שנת 1953 הזכות למנות שופטים ניתנת, למעשה אם לא לגמרי להלכה, בידי שופטי בית המשפט העליון.  הטענה העיקרית בעד שיטה זאת היא, שהיא שומרת על האיכות המקצועית של השופטים.  אך כפי שציינו, איכות מקצועית אינה אלא קריטריון אחד, כי אם חשוב, בבחירת שופטים.  כשבוחרים שופט, בוחרים גם את הערכים לפיהם הוא נוהג לשפוט.  בנוסף, אין גוף סמכותי בעולם  שיכולה לשמור על איכותה לאורך זמן ללא בקרה מתמדת מצד גורמי חוץ. 

יותר ויותר, מערכת המשפט בישראל, ובמיוחד הערכאה העליונה, בית המשפט העליון, הביאה לידי ביטוי בפסיקותיה ערכים הנוגדים את הערכים של ציבורים גדולים בישראל, ולפעמים אף של הציונות, כפי שהיא נתפסת ע"י רוב הציבור.  חוסר הבקרה על העצמה הרבה שבידי מערכת המשפט הולידה סידרה של פסיקות תמוהות, בהן נראה לכאורה כי פסיקת בית המשפט נקבעה לא ע"י אמת-מידה משפטית עקבית אלא ע"י ההשתייכות הפוליטית או הקהילתית של הנוגעים לדבר.  המוניטין של מערכת המשפט בישראל עדיין גבוהה, אך היא סובלת משחיקה מתמדדת בשנים האחרונות. 

הצעת החוק בענין מינוי שופטים, הכולל תיקון לחוק יסוד:  מינוי שופטים, ולחוק בתי המשפט, בא לתקן מצב זה.  העקרון המניע את הצעת החוק הוא, כי העם הוא הריבון, והוא רשאי לקבוע מי ישפוט אותו, כדי להבטיח שהערכים הבאים לידי ביטוי בפסיקה תואמים את התפיסות הערכיות של מרבית הציבור. הצעת החוק הנוכחי מציע שני תיקונים לחוק הקיים:

1.  כל מינוי שופט חייב לקבל את אישור מליאת הכנסת.  ההצבעה תהיה חשאית, כדי להמעיט ככל האפשר השפעות סיעתיות וקואליציוניות על ההצבעה.

2.  יתווספו לאלתר לבית המשפט העליון 8 שופטים לפחות.  זאת, בגלל הדחיפות ביצירת קבוצה גדולה של שופטים שמינויים קיבל את אישור נבחרי העם.  צעד זה נחוץ כדי לשנות את מגמת השחיקה במוניטין של מערכת המשפט בישראל.  ממילא, בית המשפט העליון אינו מדביק את העומס העבודה המוטלת עליו וזקוקה לתוספת כוחות.

תיקון נוסף הנדרש כדי להבטיח כי פסיקות בית המשפט העליון יביאו בחשבון, בטווח הארוך, את מגוון העמדות הערכיות של הציבור בישראל, נוגע לבחירת הרכבי שופטים לדון בתיקים שונים בבית המשפט העליון.  מחקרים במדינות אחרות מצביעים על כך כי לא רק מקצועיותו של שופט אלא אף הרקע הערכי והאידיאולוגי שלו משפיעים על פסיקותיו.[1]

בשנות ה60- היו אף תלונות בארה"ב, כי שופטים בכירים במערכת בתי המשפט לערעורים, שלהם היתה הסמכות למנות הרכבים, מינו במתכוון הרכבים מסויימים כדי לדון בעניינים מסויימים, על מנת להבטיח מראש את תוצאת המשפט.  מאז שנות ה60- הנוהג במערכת בתי המשפט לערעורים בארה"ב הוא כי הרכבים נקבעים באופן אקראי, ובנוסף התיקים העומדים לדין מחולקים אף הם בין ההרכבים באופן אקראי.  כך אין אפשרות לאדם אחד לקבוע מראש את התוצאה של משפט כלשהו ע"י בחירת הרכב השופטים שידון בו.[2]  הדין בכל מקרה עשוי אמנם לשקף את דעות השופטים הדנים בו, אך באופן כללי ולאורך זמן הפסיקה במערכת המשפט הפדרלי משקף, פחות או יותר, את הקונסנסוס הפוליטי והערכי של הציבור.  בזמן האחרון עלו הצעות נוספות להרחבת הנוהג של בחירה אקראית של הרכבים במערכת המשפט הפדרלי.[3]

כיום נשיא בית המשפט העליון ממנה לבדו את ההרכבים שידונו בתיקים השונים הבאים בפני בית המשפט.  סמכות המינוי מאפשר לו למנות שופטים לדון בכל עניין בהתאם למומחיות המיוחדת של כל שופט.  עם זאת רצוי לאמץ שיטה חדשה לבחירת הרכבים, שיבטיח אף הוא, באופן שקוף, כי הרכבת ההרכבים לדון בכל עניין נעשה ללא פניות ומביא לידי ביטוי לאורך זמן את מגוון העמדות הערכיות של הציבור.  אי לכך הצעת חוק זאת מציעה תיקון נוסף לחוק בתי המשפט:  

3. סמכות נשיא בית המשפט תוגבל למינוי שופט אחד בהרכב, שלו מומחיות מיוחדת בתחום הנדון.  יתר ההרכב ייבחר בהגרלה.  הנוהל לערעורים מהרכב של שלושה להרכבים רחבים יותר ישונה אף הוא.  כיום, נשיא בית המשפט העליון הוא היחיד שמחליט לבדו אם לקבל ערעורים אלה.  מומלץ כי עם הגשת ערעור, תורכב הרכב לדון בערעור לפי השיטה המוצעת כאן— שופט אחד ימונה ע"י נשיא בית המשפט העליון, ויתר ההרכב בהגרלה.  ההרכב הוא זה שיחליט אם לשמוע את הערעור, ואם החליט שכן—ידון בו.

אנו תקווה, כי קבלת התיקון המומלץ לחוק יעשה רבות כדי לבסס מחדש את מוניטין מערכת המשפט בקרב הציבור הרחב, ויתרום לשלטון החוק בישראל.

סיכום:

הצעת חוק בעניין מינוי שופטים

ומינוי הרכבים בבית המשפט העליון

עיקרי ההצעה

· מינוי שופט טעון אישור מליאת הכנסת בהצבעה חשאית, אם אפשרות לשימוע פומבי בועדת חוקה, חוק ומשפט.

· מספר שופטי בית המשפט העליון יוגדל ל-23, וימונו שופטים חדשים בשיטה החדשה.  הגדלת בית המשפט העליון חיוני בכל מקרה כדי להאיץ את הטיפול בתיקים הרבים התלויים ועומדים.

· בעניין הבא לפני בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון ימנה שופט אחד להרכב השופטים הדן באותו עניין, בשל מומחיותו של אותו שופט בנושא הנידון.  יתר חברי ההרכב ייבחרו בהגרלה

הצעת חקיקה בענין מינוי שופטים

שינויים מוצעים לחוק יסוד:  השפיטה

וחוק בתי משפט [משולב, תשמ"ד].

דברי הסבר כלליים מופיעים בעמוד זה. 

בעמודים הבאים מוצגים השינויים המוצעים לחוק בפירוט,

מלווה בדברי הסבר מפורטים במקומות המתאימים

            מטרת ההצעה לתיקון חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט היא להביא למעבר הדרגתי ממערכת משפט הממנה את עצמה למערכת משפט המתמנה ע"י נציגי העם, ובמיוחד לייחד, בהקדם האפשרי, תפקיד חשוב לשופטים המתמנים ע"י נציגי הציבור בקביעת נורמות ציבוריות.  כל זאת תוך הכרה בערכה ובאיכותה המקצועית של מערכת המשפט הקיימת ונצירת היתרונות הקיימים בה לעתיד.

            מאז מחצית המאה ה20- קיימת נטייה ברורה בקרב המדינות הדמוקרטיות להרחיב את תפקיד בתי המשפט בעשיית צדק וקביעת נורמות ציבוריות.  חשיבותן של בתי משפט גדלה, הן בהגנה על זכויות הפרט, והן בריסון סמכויות הממשלה והגבלתן לנתיבים חוקיים.  תהליך זה התחולל אף במדינת ישראל, במיוחד עם תחילת המהפיכה החוקתית ברבע האחרון של המאה ה20-.

            עם הרחבת תפקידיו וסמכויותיו של בתי המשפט גדלה חשיבות ההתאמה בין הערכים המוצאים את ביטויים בפסקי-דין לבין הערכים שרוב הציבור מעלם על נס.  חוקרים חריפים וחשובים בישראל ובעולם התריעו על הסכנה הנובעת מהרחבת הפער בין הציבור לשופטיו.[4]  מבחינת התועלת, הדבר עלול לערער את הלגיטימיות ואף את היציבות של המשטר הדמוקרטי כולו; ומבחינה עקרונית, בדמוקרטיה השלטונות—וביניהם בתי המשפט—"יונקים את סמכויותיהן הצודקות מהסכמת הנשלטים."  העם אמור לקבוע את הערכים, על פיהם ינהל את חייו המשותפים.  שופטים אמורים לשפוט על-פי חוק, אך באותה מידה הם חייבים לשפוט בהסכמה, ובדמוקרטיה הסכמה מבטאים באמצעות נבחרי הציבור.

            עקרון גדול זה מצא את ביטויו בשינויים העיקריים שחלו במערכות משפט במדינות דמוקרטיות ב60- השנים האחרונות.  לאחר מלחמת העולם השניה, עם שיקום המשטרים הדמוקרטיים בגרמניה, באיטליה, ובצרפת המשוחררת, קבעו המחוקקים ערכאות עליונות חדשות.  ערכאות אלו סימנו פריצת דרך חדשה, שכן תפקיד חשוב, ולפעמים התפקיד הבלעדי, במינוי שופטים לאותן ערכאות ניתן לחברי הרשות המחוקקת.  בגרמניה ובאיטליה הדבר נעשה בפירוש כדי לעגן את מערכת המשפט ופסיקותיו בערכים הדמוקרטיים המתחדשים, שהרשות המחוקקת נתפסה כאחראית העיקרית לשמירתם.

            במרוצת הזמן בתי משפט "דמוקרטיים" אלו הרחיבו מאוד את פעילותם, כאמור, בשמירה על זכויות ובבקרת סמכויות המשטר.  בקנדה, ככל שמערכת בתי המשפט הפדרלית הרחיבה את תפקידה בשמירה על זכויות הפרט וקביעת נורמות ציבוריות, כך גדלה התמיכה במינוי שופטים ע"י נבחרי ציבור, נושא שהיה שנוי במחלוקת בדור הקודם. 

שופטי בתי המשפט של הקהילייה האירופית מתמנים אף הם ע"י נבחרי הציבור, בית המשפט האירופי לזכויות האדם ע"י הפרלמנט האירופי. 

            לעומת זאת, יחס הרשות השופטת לציבור לא השתנה בישראל מאז 1953, למרות הרחבת התפקיד החוקתי של מערכת המשפט, ובמיוחד של בית המשפט העליון.

דברי הסבר

עיקר התיקון המוצע לחוק יסוד:  השפיטה:

            חוק-יסוד: השפיטה יתוקן כך שכל מינוי שופט, וכן מינוי שופט לתפקיד נשיא בית המשפט העליון או משנה לנשיא בית המשפט העליון, שלהם סמכויות מיוחדות בניהול מערכת המשפט, יהיו טעונים אישור הכנסת. (חוק יסוד—שפיטה, סעיף 4—ממול.)  תיקון זה מופיע בצבע אדום (ראה גם תיקון מלווה ל"חוק בתי משפט, עמ' 12-13 להלן).

            בישראל ציבורים רבים ומגוונים, המוצאים את ביטויים הפוליטי בסיעות הכנסת.  על מנת להעניק לגיטימיות למינוי שופט, חשוב להבטיח ששופט המתמנה נהנה באמת מתמיכת נציגי רוב הציבור, ולא זכה למקומו בשל אילוצים קואליציוניים כאלה או אחרים, שהכריחו חלק מחברי הכנסת לתמוך בו נגד נטייתם הטבעית.  על כן הצבעות הכנסת לאישור מינוי שופטים תהיינה חשאיות.    

הצעת חקיקה:  מינוי שופטים

שינויים מוצעים לחוק יסוד:  השפיטה

וחוק בתי משפט [משולב, תשמ"ד].

העמודה הימנית מביאה את נוסח החוק הנוכחי (חלקים רלוונטיים).  חלקי החוק שמוצע לשנותם מופיעים בדפוס מלוכסן.  השינויים המוצעים מופיעים מולם בעמודה השמאלית.  טקסטים של שינויים מופיעים לפי מפתח צבעוני:  ההצעה העיקרית באדום; שינוי אופציונלי 1 בכחול; שינוי אופציונלי 2 בסגול.

חוק יסוד:  השפיטה פרק א':  הוראות יסוד סעיפים: 1-3.  [הגדרת בתי המשפט בישראל; שופט סר למרות המשפט בלבד; דיונים יתקיימו בפומבי, אלא אם נקבע אחרת בחוק.  [אין שינויים בסעיפים אלה.] פרק ב':  השופטים 4.  (א)  שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים.      (ב)  הועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי כנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב ראש הועדה.      (ג)  הועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה. 5-6.  [שופט יהיה אזרח ישראל; הצהרת אמונים של שופט.  אין שינויים בסעיפים אלה.] 7-8.  [התחלה וסיום של כהונת שופט; קביעות שופטים; משכורותיהם; חקירה של שופטים.  אין שינויים בסעיפים אלה.] 9.   (א) לא יועבר שופט דרך קבע ממקום כהונתו לבית משפט במקום אחר אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או על פי החלטת בית הדין המשמעתי.       (ב)  לא יתמנה  שופט לכהונה בפועל בבית משפט של דרגה נמוכה יותר אלא בהסכמתו.

תיקון עיקרי לחוק: 4.  (א)  לאחר המלים "ועדה לבחירת שופטים" יבוא "ואישור הכנסת." להוסיף: (ד) מינוי שופט לתפקיד נשיא בית המשפט העליון או למשנה לו, טעון אישור הכנסת. 9.  (א)  לאחר המלים "נשיא בית המשפט העליון" יבוא "ובאישור הכנסת."

דברי הסבר

חוק יסוד:  השפיטה

            בהתאם לעקרון שמאחורי התיקון העיקרי, דהיינו, שהרכב הרשות השופטת טעונה אישור הכנסת, מוצע כי כל החלטה לקבוע שופט בבית משפט פלוני יהיה טעון אישור הכנסת.  כמו"כ מינוי שופטים לבית הדין המשמעתי, המוסד העיקרי שבכחו לבטל כהונת שופט, יהיה אף הוא באישור הכנסת.

חוק בתי משפט

התיקון העיקרי לחוק בתי משפט:

            סעיף חדש לחוק בתי משפט, "סעיף 8א," שייכנס בין סעיף 8 הקיים לבין סעיף 9 הקיים, ישלים את ההצעה היסודית (ראה עמ'10—טקסט השינוי עמ' 11), המציעה לחייב אישור הכנסת למינוי שופטים (חוק יסוד: השפיטה, שינוי לסעיף 4, ראה לעיל, עמ' 11).  שר המשפטים (שהוא יו"ר הוועדה למינוי שופטים) יעביר הצעת החלטה לאשר כל מינוי לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת.  זו תוכל לקיים דיון פתוח על המינוי, אך היא מוסמכת רק להעביר את הצעת ההחלטה למליאת הכנסת עם המלצת הוועדה לאשר, לדחות, או ללא המלצה.  הצבעות לאישור מינויי שופטים יהיו חשאיות, כדי להמעיט השפעות קואליציוניות או סיעתיות על ההצבעה.  טקסט זה מופיע באדום.

החוק הנוכחי כבר כולל סעיף שמספרו "סעיף 7א," כך שלא מדובר בחידוש בסגנון מיספור סעיפי החוק.

טקסט מקורי	שינויים מוצעים
חוק יסוד:  השפיטה--המשך 10-12. [משכורת שופטים; איסור עיסוק נוסף; מי רשאי להורות על פתיחת חקירה נגד שופט ובפני מי יישפט. אין שינויים בסעיפים אלה.] 13.  (א)  שופט ניתן לשיפוט של בית דין משמעתי.        (ב)  בית הדין המשמעתי יהיה מורכב משופטים או שופטים שיצאו לקצבה שימנה נשיא בית המשפט העליון.        (ג)  הוראות בדבר העילות לדין המשמעתי, דרכי הקבילה, הרכב המותב, הסמכויות של בית הדין המשמעתי ואמצעי המשמעת שהוא רשאי להטיל ייקבעו בחוק; סדרי הדין יהיו לפי חוק. [אין שינויים ביתר סעיפי חוק יסוד: השפיטה.]	13.     (ב)  לאחר המלים "נשיא בית המשפט העליון" יבוא "באישור הכנסת."
תיקונים מוצעים ל"חוק בתי משפט [משולב תשמ"ד]"
חוק בתי משפט [משולב, תשמ"ד] סימן א':  תחולה [סעיף 1] סימן ב':  כשירות לתפקיד שופט [סעיפים 2-5] סימן ג:  מינוי [סעיפים 6-8, הרכב הועדה לבחירת שופטים והליכי המינוי אליה.] [אין שינויים בסעיפים אלה.]	להוסיף לאחר סעיף 8: 8א. הוראות אלה יחולו לפי סעיף 4 לחוק יסוד:  השפיטה <כמתוקן בהצעה זאת.>      (א)  מינתה הוועדה לבחירת שופטים אדם לתפקיד שופט, יניח שר המשפטים הצעת החלטה לאישור המינוי על שלחן הוועדה לחוקה, חוק ומשפט של הכנסת.      (ב)  רצה יו"ר הוועדה לחוקה, חוק ומשפט או שליש מחבריה, תקיים הוועדה דיון פתוח בנושא המינוי, תזמין עדים, ותזמין את המתמנה להעיד בפניה.      (ג)  וועדת חוקה, חוק ומשפט תעביר את ההצעה לאישור המינוי למליאת הכנסת בליווי המלצה לאשר, המלצה לדחות, או ללא המלצה.         (ד) הצבעות הכנסת לאישור מינויי שופטים תהיינה חשאיות.

דברי הסבר

חוק בתי משפט

הצעה אופציונלית מס' 1:

תיקון מוצע לסעיף 25:  על מנת להבטיח כי תוך 5 שנים רוב שופטי בית המשפט העליון יהיו כאלה שהליגיטימיות שלהם מבוססת על אישור הרשות המחוקקת, מוצע להגדיל מיד את מספר שופטי בית המשפט העליון ל23- (תוספת של 8 שופטים).  הדבר נחוץ בנוסף על מנת לאפשר לבית המשפט העליון להתמודד עם עומס התיקים התלויים ועומדים. ככל שקבלת הצעות חוק זה יידחה, יהיה צורך להוסיך עוד שופטים על מנת להשיג את היעד של רוב שופטים באישור הרשות המחוקקת תוך 5 שנים, שכן רוב השופטים המכהנים כיום אמורים להתחלף עד שנת 2006. הטקסט לשינוי אופציונלי מס' 1 מופיע בכחול.

הצעה אופציונלית מס' 2:

     על מנת לדאוג לכך, שהתוצאה של משפט לא ייקבע, כביכול, מראש, בעת בחירת הרכב השופטים שידון בו, נשיא בית המשפט העליון ימנה שופט אחד לדון בכל עניין, בשל מומחיות אותו שופט בעניין הנידון, ויתר ההרכב ייקבע בהגרלה.  נוהל זה ינהג גם כאשר בית המשפט מחליט מיוזמתו לדון בהרכב מורחב של 5 או יותר (ראה תיקון לסעיף 27). נוהל דומה יהיה תקף בקביעת הרכבים גדולים, בעקבות עתירה של צד אחד במשפט (ראה תיקונים לסעיף 30).  הטקסט לשינויים אלה מופיע בצבע סגול.

טקסט מקורי

שינויים מוצעים

פרק ב':  בתי משפט סימן א':  בית המשפט העליון 25.  בבית המשפט העליון יהיו שופטים במספר שקבעה הכנסת בהחלטה. 27.  (א)  השופט או השופטים אשר ידונו בענין פלוני ייקבעו בידי נשיא בית המשפט העליון.       (ב)  המועד אשר בו יתחיל בית המשפט העליון לדון בענין פחוני ייקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון. 28-29.  [מעמד נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא.  אין שינויים בסעיפים אלה.] 30.  (א)  ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר. (ב)  לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופט שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף. [יתר סעיף 30 ללא שינוי.] [יתר סעיפי חוק בתי משפט ללא שינוי.]

25.  בבית המשפט העליון יהיו <23 או יותר> שופטים, אלא אם כן קבעה הכנסת אחרת.  <ראה דברי הסבר> 27.  (א)  <מבוטל.>  במקומו יבוא:      נשיא בית המשפט העליון יקבע שופט אחד שראוי, מפאת מומחיותו, לדון בענין פלוני.       (ב)  יתר שופטי בית המשפט העליון שידונו באותו ענין ייקבעו בהגרלה.       [סעיף (ב) הנוכחי יהפוך לסעיף (ג)] 30.  (ב)  <מבוטל.>  במקומו יבוא:       לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור. (1)  ביקש בעל דין דיון נוסף כאמור, יקבע נשיא בית המשפט העליון את מספר השופטים, חמישה או יותר, שידונו בבקשה.  השופטים שידונו בבקשה ייקבעו לפי האמור בסעיף 27 <כמתוקן בהצעה זאת.> (2)  השופטים שיתמנו לדון בבקשה לדיון נוסף רשאים, לאחר עיון בבקשה, להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף. (3)  נענו השופטים שנקבעו לדון בבקשה לדיון נוסף בחיוב, יקיימו אותם שופטים את הדיון הנוסף.

אודות המרכז המדיני לישראל

            המרכז המדיני בישראל הינה עמותת מחקר וחינוך העוסקת בבירור הדרכים לקדם את ישראל כמדינה וחברה יהודית בעלת משטר דמוקרטי.  המרכז עוסק בנושא הן במישור התיאורטי והן בעיצוב פתרונות מעשיים (דוגמת הצעת החוק הנוכחי) העשויים לקדם את המטרה של מדינה יהודית דמוקרטית.  העמותה פועלת להביא את עבודתה בפני ציבור רחב ככל שאפשר.  העמותה נוסדה ב2002- בירושלים ופועלת ללא כוונות רווח.

            ראש המרכז והאחראי לתוכניות המחקר והחקיקה שלה הוא ד"ר יצחק קליין.

            יו"ר הדירקטריון הוא פרופ' משה קופל.

            ניתן ליצור קשר עם המרכז בדואר:  ת"ד 24433, הר צופים, ירושלים  91420

            דואר אלקטרני:  yklein@merkazmedini.org

            טלפון:  055-743391

            ההצעה הנוכחית הוכנה בשיתוף עם עו"ד יונתן רוזנבלום ועו"ד בן-דרור ימיני מ"המרכז למשפט, חברה ודמוקרטיה.  תודותינו נתונות להם ולרבים אחרים שסייעו והעירו.

---

[1][1] ראה לדוגמא אחת מני רבים, Frank B. Cross and Emerson H. Tiller, “Judicial Partisanship and Obedience to Legal Doctrine:  Whistleblowing on the Federal Court of Appeals,"

107 Yale law Journal, 1998

[2] Robert Carp and Ronald Stidman, Judicial Process in America, Washington, DC:  Congressional Quarterly Press, 1990, pp. 38-39.

[3] Michael Abramowirz, "En Banc Revisited,"  Columbia Law Review, vol. 100 #6, October 2000, pp. 1600-1641.

[4] ראה במיוחד את Prof. Stephen L. Carter,  The Dissent of the Governed,  William M. Massey Lectures on American Civilization—1995, Cambridge:  Harvard UP, 1998.